חוקת: קו פרשת המים

בפרשת חוקת מגיעים ב"י אל קו פרשת המים של נדודיהם במדבר והעניין החוזר ונשנה כמעט בכל נושאי הפרשה הוא:

המים.
תוכן העניינים של הפרשה:

1.פרה אדומה:

וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי (במדבר יט,יז)

2.מותה של מרים:
שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן; מת אהרן, נסתלק עמוד הענן, וחזר להן בזכות משה; [מת משה] נסתלקו שלשתן, ולא חזרו.
(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

3.מי מריבה:
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:... קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ה-י)


4.בקשת המעבר דרך אדום:
נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ (שם,כ,יז)

5.מות אהרון:
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: (שם,כ,כד)

7.נחש הנחושת:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (שם,כא,ה)

8.המסע בגבול מואב:
מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד: מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם (שם,כא,יב-טז)

9.שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:(שם,כא,יז-יח)

10.המלחמה בסיחון:
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (שם,שם,כב)
11.המלחמה בעוג:

ויבא הפליט. ... ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה: (בראשית,יד,יג)

שלח: רצף חטאים -ומצוות בצידן

תוכן הפרשה:

1.סיפור המרגלים:
א.חטא המרגלים
ב.חטא העם
ג.חטא המעפילים

2.רצף מצוות
א.דיני מנחה ונסכיה- כנגד חטא המעפילים
ב.הפרשת חלה- כנגד חטא המרגלים
ג. פר המוקרב בעת שגגת כל העם- כנגד חטא העם

3.חטא המקושש

4.מצוות ציצית-כנגד חטא במקושש

במרכזה של פרשת שלח לך מתנוסס סיפור המרגלים וחטאם.בשולי הפרשה מובאים 3 מצוות ,סיפור המקושש ומצוות הציצית.הקשר בין כל חלקי הפרשה נראה רופף לכאורה אלא שהסימטריה בין חלק ראשון לשני ובין שלישי לרביעי באים לרמז על הקשר בין העניינים השונים.
שורש חטאם של המעפילים היה בכך שלא השכילו להבין שללא שיתוף ארון ה' במלחמה בעמלק ובכנעני אין להם סיכוי לנצח בקרב.באה מצוות הנסכים ומלמדת אותנו שגם כאשר אדם "מפלא נדר" ומדב קרבן עדיין עליו להקריב גם מנחה ולנסוך יין כחלק מציווי של ה' על כך ע"מ שתהיה שותפות בין ההתנדבות המפעמת באדם לציווי של ה'.מצווה זו מלמדת בדרך רמז על החיסרון במעשי המעפילים שרצו לתקן את חטא המרגלים אך התעלמו מהחובה לעשות ולפעול רק בשיתוף ובתיאום עם רצון ה', במיוחד אז כאשר רצונו היה גלוי וידוע תודות לנבואתו של משה שחשפה זאת לכל העם.

שורש חטאם של המרגלים היה בכך שמנעו מהעם להיכנס לארץ ולקיים את המצוות התלויות בה ומהי המצווה הראשונה בה מתחייבים בכניסה לארץ, אפילו בטרם כבשו והתיישבו בה? זוהי מצוות חלה וזאת למדנו מדברי הספרי:
ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שכל ביאות שבתורה אומר "והיה כי תבואו אל הארץ",והיה כי יביאך"וכאן הוא אומר בבואכם ללמדך שכיוון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו חלה(ספרי,במדבר)
יוצא אם כן שמצוות חלה במקומה כאן באה לרמוז למרגלים מה היתה המצווה הקרובה ביותר אל העם העומד בפתחה של ארץ ישראל שהם גזלו ממנו.

שורש חטאו של העם היה חוסר תום הלב והשגגה שהרי כאשר העם חוטא בשגגה יש לו תקנה ע"י הקרבן המוזכר במצווה השלישית בפרשה אך בחטא המרגלים העם כולו נהה אחרי דעתם עוד בטרם נשלחו המרגלים, כבר בפרשת בהעלותך הם מתאוננים ומתלוננים ומחפשים תירוצים לחוסר נחת מההתקרבות לא"י.ממילא המצווה על הקרבן הנ"ל באה לרמז על כך שבמקרה שבו חטא כל העם בשגגה- יש לזה תקנה ולא יענש כל העם כפי שהיה בחטא המרגלים.

המקושש היה האדם הראשון- ואולי היחיד- שחילל את השבת בעת השהייה במדבר.השבת כזכור שקולה כנגד כל המצוות וכמוה מצוות הציצית אך דומה שהקשר חטא-מצווה הוא יותר חזק שכן דווקא בשבת שבה אין מניחים תפילין מקבלת העתטעטפות בציצית משנה תוקף וצצילא דווקא אחרי סיפור חילול שבת יש מקום לבוא ולהציג את מצוות הציצית. מה גם שמצוות הציצית קושרת אותנו חזרה לתחילת הפרשה גם מבחינה מילולית (ולא תתורו אחרי לבבכם לעומת לתור את הארץ) אבל גם מבחינת האופי הזהה בין מצוות ישוב הארץ המופרת בתחילת הפרשה לבין מצוות ציצית הבאה בסיומה.קשר זה בא לידי ביטוי בכך שמצוות ציצית מקיפה את האדם בכל רגע ורגע וכמוה מצוות ישוב ארץ ישראל.
במבט מלמעלה ניתן לראות כי 3 המימדים של המציאות- האדם,הזמן והמקום, מקבלים תשומת לב בפרשה שכן קדושת הזמן ,המקום והאדם מתחללים בפרשת שלח.הזמן(השבת) מחולל ע"י המקושש,האדם מחולל על ידי חטא הדיבור , שבזכותו נבדל האדם מן הבהמב בהיותו במדרגת "מדבר, מתחלל ע"י המרגלים ודיבתם על הארץ והמקום- א"י- מתחללת בשל בעיטתם של המרגלים ובעקבותם העם- בזכות הגדולה שעמדה בפניהם- להיכנס לולכבוש את הארץ.
פרשת המרגלים היא חטא של הציבור ואילו חטא המקושש הוא חטא האדם היחיד שחילל את השבת.בימנו יש היפוך- הרבים בעם מחללים את השבת והמיעוט מחלל את קדושת הארץ, לפחות בשנותיה הראשונות של המדינה.

שמה של הפרשה (שלח-לך) מעיד על המהלך (חטא-מצווה) שהוצג כאן שכן הציפיה האמיתי מהאדם היא שישלח לפניו מעשים טובים ומצוות שילכו לפניו ויפעלו לטובתו(לך=לטובתך) ויעידו על מעשיו ולא שישלח לפניו מרגלים שעשויים להחטיאו ולהיתו מן הדרך הנכונה להשגת ייעודו בעולם.

בהעלותך: התנועה אל הארץ ותוצאותיה

פרשת בהעלותך כוללת 3 חלקים ובהם נושאים שונים אשר על הקשר האמיץ בינהם נעמוד כעת.במרכז הפרשה תחילת מסעם של בני ישראל במדבר לאחר הקמת המשכן והשראת השכינה כאשר פניהם לכיוון ארץ האבות, ארץ כנען.כל הנושאים בפרשה קשורים ותלויים במסע זה ויש לומר שעניינה של הפרשה הוא היציאה מהסטטוס קוו של הישיבה סביב הר סיני ותחילת התנועה אל הארץ.

מבנה הפרשה:*
1.ההכנות האחרונות למסע:
א.העלאת הנרות במנורה
ב.טהרת הלויים והנפתם
ג.פסח במדבר:
1.עשיית הפסח הראשון (והיחיד) במדבר
2.פסח שני

2.תיאור המסע:

א.תיאור מהלכי המסע
ב.החצוצרות ושימושן
ג.סדר מסע הדגלים
ד.בקשת משה מחותנו ותחילת המסע
ה.ויהי בנסוע הארון

3.התוצאות הישירות מן המסע:
א.מנסיונות בני ישראל את ה':
1.התבערה
2.תלונות המתאווים תאווה
3.תגובת משה ותלונתו
4.שבעים הזקנים
5.התקדשות העם לקראת אכילת בשר
6.בחירת שבעים הזקנים
7.השלו
ב.חטא מרים ותוצאותיו

תוכן הפרשה:
1.ההכנות האחרונות למסע:

3 הנושאים הראשונים עניינם אחד- הפעולות של "מכה בפטיש" לפני תחילת המסע בכל אחד מהמעגלים :כוהנים,לויים וישראל.
הכהנים:
א.העלאת הנרות במנורה
עם הקמת המשכן ובתום ימי המילואים על הכהן להדליק את נרות המנורה ובכך ניתן האות לתחילת העבודה במשכן, זוהי אם כן הפעולה הראשונה שמתניעה את המסע אל הארץ מצד הכהנים.
הלויים:
ב.טהרת הלויים והנפתם:
השלב האחרון לפני כניסת הלויים לתפקידם הוא תהליך ההטרות מטומאת מת והנפתם, מעין חיזוק ועידוד ליוצאים לעבוד בצבא ה'.הנפתם זוהי אם כן הפעולה האחרונה המוחלת על הלויים ומיד לאחריה אומר הכתוב בפירוש:
וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם (במדבר ח,כב)

ישראל:
ג.פסח במדבר:
עשיית הפסח הצריכה את בני ישראל להיטהר מטומאת מת ע"מ להקריבו, אותם שלא יכלו להיטהר קיבלו פתרון של מועד שני, בי"ד באייר.ההיטהרות ועשיית הפסח היוו את ההכנה האחרונה של ב"י לפני תחילת המסע מהר שיני אל ארץ כנען.הפסח היווה אם כן הפעולה האחרונה לפני תחילת המסע.

2.תיאור המסע:
החלק השני של הפרשה ולמעשה לב ליבה הוא עניין המסע עצמו, כאן מתארת התורה את העובדה שהמסעות נעשו ע"פ הענן,החצוצרות ומשה האומר בנסוע הארון "קומה ה'" וכו' וממילא מובן מדוע מוזכר הציווי על עשיית החצוצרות וכן בקשתו של משה מיצתרו לשמש להם כעיניים שהרי אין סומכין רק על הנס אך משסירב יתרו לעשות כן הרי שמשה לוקח את אחריות הניווט האנשוית בפיסקה המסיימת"ויהי בנוסע הארו ויאמר משה וכו'.תיאור סדר הדגלים מאיר את חלקם של בני ישראל במסע כשהם צועדים ע"פ דגליהם.

3.התוצאות הישירות מן המסע:
תחילת התנועה לכיוון ארץ ישראל נושאת בחובה אחריות רבה ותחושה של שינוי העומד באוויר מה שהביא את העם לרתיעה וחששות מפני העתיד ,הלך הרוח הזה התבטא במלואו כמובן בפרשת המרגלים ובתוצאותיה אך דומה שהאווירה העכורה הזו החלה כבר בפרשתנו, כאשר הבקיעים הראשונים מתגלים דווקא בקצה המחנה-בקצינים שבו(רש"י).רוח זו המשיך "לבעור" גם בשאר העם שהחל לחפש תואנות שונותעל המן וביקש-בשר.שאר הקטעים בחלק זה הינם תוצאה ישירה של התלונות- החל מהעמדת מוסד 70 הזקנים וכלה בשלו הניתן לעם להשקיט רעבונו לבשר.
בפאתי הפרשה מובא סיפורה של מרים המדברת באחיה משה ובאשה הכושית שלקח.ניתן להמשיך את המגמה שצוינה קודם ולומר שמניעיה של מרים גם כן היו קשורים בהתקרבות לא"י אלא שבאו משורש חיובי: טענתה היתה שכיוון שיצאנו אל המסע ואנו קרובים מאוד להיכנס אל ארץ הקודש שעצם השהייה בה מעתירה קדושה על יושביה הרי שעל משה לחזור בו מפרישתו מאשתו.חשוב לציין שהקפאת מגמת התנועה והמסע שכה איפיינה את הפרשה - למשך שבע ימים של המתנה למרים- מעידה על הכוונות הטובות של מרים ועל ההבדל הגדול בינה לבין המתלוננים גם אם בשני המקרים היו אלה תוצאות ישירות של ההתקרבות אל א"י.

סיכום דבר:

בהעלותך-
העלאת הנרות כמו גם הנפת ההלויים והעלאת בני ישראל את קרבן הפסח מעלים את 3 המחנות אל המדרגה הראויה שתאפשר להם להתחיל בתנועה אל הארץ, בכך מבטא שם הפרשה את מגמתה, מגמה של תנועה ויציאה מן הקיפאון.באופן טבעי לכל תנועה ושינוי יש מתנגדים המבקשים לשמור על המצב הקיים( העם המתלונן) או לבצע שינויים במעגלים נוספים כתוצאה מהתקרבות אל הארץ (דרישת מרים) אך דבר ה' הוא הקובע את הדרך , את כיוונה, ואת המעגלים בהם יחול השינוי.

*החלוקה הנושאית נעשתה ברוח פירוש דעת מקרא לחומש במדבר.